מבחן 2035 של הרפואה הציבורית

בצעד חסר תקדים בתולדות מערכת הבריאות בישראל, פירסם היום משרד הבריאות מפת דרכים אסטרטגית הקובעת יעדים כמותיים מוגדרים למספר הרופאים המומחים בכלל מקצועות הבסיס עד לשנת 2035. התוכנית, המוצגת על ידי קובעי המדיניות כבשורה לאומית, שואפת לחולל זינוק של עד כ-35 אחוזים בשיעור המומחים בתחומי הליבה הרפואיים ביחס לתחזיות הקיימות לשנת 2029, ובראש ובראשונה לגשר על הפערים המבניים העמוקים בין מרכז הארץ לבין יישובי הפריפריה.

אולם מאחורי המצגות המהוקצעות והיעדים הגרנדיוזיים מסתתרת מציאות של הזנחה מערכתית מתמשכת. במשך עשרות שנים התנהלה מערכת הרפואה הציבורית ללא תוכנית אב דמוגרפית מוסדרת, תוך הישענות על כיבוי שריפות מקומי, יוזמות נקודתיות של מנהלי מרכזים רפואיים ומחסור כרוני בתקני התמחות.

שילוב בין מדיניות ריסון תקציבי נוקשה מצד משרד האוצר לבין מודל התמחות שמרני ואיטי בלם כל ניסיון לבצע רפורמה מבנית מקיפה. כעת, מול קצב גידול אוכלוסייה מואץ, הזדקנות המדדים הדמוגרפיים ושחיקה חסרת תקדים של הצוותים הקיימים, הרגולטור נאלץ לשרטט תמונת עתיד – אך מתקשה להציג את המקורות התקציביים והתקנים הדרושים למימושה כבר בטווח הזמן המיידי. בחינת התוכנית מעלה כי המבחן הקריטי אינו נעוץ בניסוחם של יעדים סטטיסטיים, אלא ביכולת להוציאם אל הפועל בשטח. הוספת יעדים כמותיים ללא מנגנון תמרוץ אגרסיבי, תוספת שכר דיפרנציאלית והשקעה מסיבית בתשתיות מחקר וטכנולוגיה רפואית מתקדמת בבתי החולים ובמרפאות הקהילה בצפון ובדרום, תותיר את מפת הדרכים כאות מתה על הנייר. בסופו של דבר, המשבר ברפואה הציבורית אינו מסתכם במספרים במודל חיזוי. ללא הזרמת תקציבי פיתוח ייעודיים, פתיחת מאות תקנים והקלה בעומסי העבודה הבלתי אנושיים המוטלים על הרופאים הצעירים, הפערים הגיאוגרפיים יוסיפו להעמיק – והמטופלים בפריפריה ימשיכו לשלם את המחיר בזמני המתנה בלתי סבירים לבדיקות, לייעוצים ולטיפולים מצילי חיים.