0 הצביעו
הפערים בשכר, גלי ההגירה והזדקנות האוכלוסייה מאיימים למוטט את מדינת הרווחה הצרפתית עד שנת 2036. תחקיר נוקב.
הדיון הכלכלי-דמוגרפי בצרפת ניצב בחזית השיח הציבורי באירופה, והוא חושף מציאות מדאיגה שבה המבנה הכלכלי של המדינה עובר מטמורפוזה מסוכנת. השילוב הקטלני בין אוכלוסייה המזדקנת במהירות לבין גלי הגירה מתמשכים יוצר תמונת מצב שבה הפערים הסוציו-אקונומיים מעמיקים את הסדקים ביסודות הרפובליקה. נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בצרפת מצביעים על תהום פעורה בין אוכלוסיית הליבה לבין מהגרים בדור ראשון, הפערים באים לידי ביטוי בשכר החציוני, ברמת החיים ובשיעורי העוני שמזנקים בקרב המהגרים פי שניים ויותר בהשוואה לילידי המדינה.
בחינה מעמיקה של התוצר המקומי הגולמי לנפש חושפת כיצד מבנה התעסוקה משפיע ישירות על התרומה לכלכלה הלאומית. בשל ריכוז גבוה של מהגרים בעבודות צווארון כחול ובמשרות שכר מינימום, התרומה הישירה שלהם לתוצר נמוכה בממוצע, מה שמקשה עליהם לצבור הון פרטי ונכסים. מחקרים של מכוני מחקר מובילים מראים כי למרות שההשפעה הפיסקלית מתאזנת חלקית בשל מבנה גילים צעיר יותר התורם לקרנות הפנסיה, הפערים בהכנסה האישית מתרגמים ליכולת מופחתת של צבירת חסכונות ומותירים נתח עצום מהאוכלוסייה תחת לחץ כלכלי מתמיד.
התחזיות לקראת שנת 2036 מציגות אופק מאתגר במיוחד, שכן התנופה הדמוגרפית צפויה להגיע לשיקוף מבני דרמטי. בעוד האוכלוסייה הוותיקה מזדקנת בקצב מסחרר ויחס התלות של הקשישים מזנק דרסטית, כוח העבודה הצעיר החדש מורכב ברובו מבני דור שני ושלישי למהגרים. בתרחיש שבו התוצר לנפש נותר קבוע או בקיפאון, המדינה תעמוד בפני קטסטרופואית תקציבית. בסיס גביית המיסים יצטמצם ביחס ישיר להוצאות הציבוריות המאמירות על פנסיות ושירותי בריאות לדור האסון המבוגר.
השלכות המצב חורגות הרבה מעבר למספרים היבשים ומאיימות להעמיק את הקיטוב החברתי-מרחבי בפרוורים, שבהם ריכוז גבוה של אוכלוסיות ממוצא הגירתי עלול לחוות בידוד כלכלי עמוק. ללא מדיניות אינטגרציה אגרסיבית שתשדרג את פריון העבודה ותשלב את כוח העבודה החדש במשרות בעלות ערך מוסף גבוה, צרפת תמצא את עצמה לכודה בין אוכלוסייה מבוגרת שדורשת משאבים עתק לבין בסיס פיסקלי רזה שאינו מסוגל לממן אותה עוד.
אהבתם את הכתבה?
