דם יהודי אינו הפקר: מציאות הדריסות בבנימין דורשת ת고וᄇה מוחצת

מצוד נרחב לאחר פיגוע דריסה סמוך ליישוב עטרת מעלה שוב את השאלה המרה: מתי יבינו בדרג המדיני שצירי ההתיישבות הפכו למארבי מוות?

מערכת מיידוף ניוז: שוב רועדות גבעות בנימין לקול אזעקות החירום, ושוב נאלצים תושבי יהודה ושומרון להתמודד עם מציאות ביטחונית מופקרת שבה דמו של יהודי מותר. אירוע הדריסה הקשה שהתרחש היום (חמישי) סמוך ליישוב עטרת, בו נפצע באורח קל אדם נוסף ששמר על נפשו ועל רכושו, אינו עוד 'אירוע נקודתי' כפי שגורמי הביטחון מנסים השכם והערב לצייר, כי אם חוליה נוספת בשרשרת דמים ארוכה המעידה על אובדן הרתעה מוחלט במרחב.

מאחורי הקלעים של סריקות הענק והמחסומים שהוקמו בחפזון על ידי כוחות הביטחון, מסתתרת מציאות עגומה של אזלת יד מערכתית. המחבל השפל, שבחר לנצל את תוואי השטח והגישה החופשית לצירים, נמלט באין מפריע וטרם נתפס – עובדה המלמדת כאלף עדים על ההיערכות הלקויה טרם מעשה ועל היעדר שליטה מלאה במרחבים הסמוכים לכפרים העוינים. במקום לנקוט מדיניות אגרסיבית של סגירת מרחבים והטלת סגרים הרמטיים על מקורות הטרור, בוחרים במערכת הביטחון להסתפק במרדפים בדיעבד, הדוומים לכיבוי שריפות נקודתי במקום לעקור את הלהבה מהשורש.

ההשלכות המעשיות של אזלת יד זו על הציבור הרחב הן הרות אסון. התושבים הגיבורים של חצרות קודש וההתיישבות בבנימין, העומדים בגבורה בחזית הארץ, מוצאים עצמם חשופים מול מרצחים נתעבים המקבלים רוח גבית מהמצב המדיני המעורער. השורה התחתונה זועקת לשמים: כל עוד לא תוחזר ההרתעה באמצעות יד קשה, מגרש המשחקים יישאר פרוץ, ודם אחינו היקרים ימשיך להישפך על מזבח הרפיון והקונספציות הביטחוניות הקורסות.