אם הייתם אומרים לבער מיידוף כשהוא ישב על הספסל האחורי בישיבה קטנה בירושלים שיום אחד הוא ינהל גוף חדשות עצמאי מהסמארטפון, הוא היה מסתכל עליכם, מוציא פלחי תפוז מתוך שקית ניילון ואומר: "תפתחו ספר, חבל על הביטול תורה שלכם."

אבל החיים, כידוע, מתרחשים בזמן שאתה מתכנן איזה חברותא לקחת לזמן אלול.

זה התחיל די במקרה. בער, שהיה בחור מגושם, שקט ושוקל קצת יותר מדי, נתקע יום אחד במעלית של כנסת ישראל שבירושלים עם שני ח"כים נמרצים, עסקן בכיר, ומגש קוגל ירושלמי חם. עד שהטכנאי הגיע, המגש התרוקן, והדיל הקואליציוני של אותה שנה נסגר. בער לא אמר מילה, רק הנהן בראשו. מאותו רגע, כולם היו בטוחים שהוא ה"מוח" מאחורי המהלך.

במשך שערורייה שלמה של 20 שנה, בער מצא את עצמו בטעות במרכזם של האירועים הגדולים במגזר. הוא היה שם כשאושר היתר הבנייה ההיסטורי כי מישהו חשב שהוא העוזר של המהנדס האחראי; הוא נקלע לפגישה סודית של ראשי מפלגות כי הוא פשוט חיפש מקום שקט לשתות קפה שחור; והוא הדליף את הסקופ הפוליטי הגדול של העשור כשאמר לכתב צעיר "נו, שוין" על איזה דיווח לא נכון.